החלטה בתיק תתע"א 5647-11-12

בפני בקשה לבטול הכרעת  דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם ביום 5/12/12.

המבקש הורשע בכך שבתאריך  9/11/12 בשעה 04:46 נהג בכביש 4 (כניסה צפונית לבצרה)  ברכב מס' רישוי  4500958  בשכרות כאשר על פי בדיקת הנשיפה נמצאו 665 מק"ג אלכוהול  בליטר אוויר נשוף.

הבקשה:

ב"כ המבקש טוען כי התכוון להגיש בקשה לדחיית מועד אולם עקב טעות משרדית הבקשה לא הוגשה, כך שהסיבה לאי התייצבותו כפי שנטען בבקשתו הינה הינה טעות משרדית.

בנוגע לעיוות דין לא מעלה ב"כ הנאשם כל טענה למעט כי מדובר בעבירה חמורה.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 240(א)(2) לחוק סדר דין הפלילי קובע:

"נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

סעיף 130 (ח) לחוק סדר דין הפלילי  קובע :

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון  לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין..."

ההלכות:

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא, קבעה כב' השופטת' אור:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים."

וכן נקבע בר"ע 9142/01 הנ"ל:

"...בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל איפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש .

"על מנת לשכנע את בית המשפט, כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו".(הדגשה שלי מ.כ.)

גם אם הייתה מוגשת בקשה לדחיית מועד לדיון לא היה בכך כדי לפטור את הנאשם/ב"כ מלהתייצב לדיון כל עוד לא ניתנה החלטה על דחיית מועד לדיון ובעניין זה הנני מפנה לרע"פ 6436/07 בנימין בן נתן נ' מדינת ישראל שם חזר בית המשפט העליון על הקביעה לפיה בעל הדין אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהניח כי בקשת דחייה שהוגשה על ידו תענה באופן אוטומטי ומשכך לא להתייצב לדיון וכך פסק כבוד השופט א' א' לוי:

"דין הבקשה להדחות... מערכת משפט אינה יכולה להשלים עם כך שבעלי דין נוטלים לעצמם חרות שלא להתייצב לדיון, מבלי שהקדימו ונטלו רשות לכך מבית המשפט. חמורה במיוחד החלטתו של הסנגור שלא להתייצב לדיון, הואיל והוא היה אמור לדעת כי לא די בהגשתה של בקשת דחייה, אלא יש לוודא כי בית המשפט נעתר לה".

גם ברע"פ 11070/08 יורם לוי נ' מדינת ישראל נדונה סוגיה דומה - שם טרם מועד הדיון שלח המבקש מכתב לבית המשפט בו ציין כי לא יהיה בארץ ביום הדיון, למרות שלא ניתנה כל החלטה למכתבו, החליט לעשות דין לעצמו ולא להופיע.